זהות חדשה – האומץ להשתנות (לוהאריה)

לאורך תקופה ארוכה אני כותבת על כך שאנחנו נמצאים בתקופה משמעותית מאוד בתולדות האנושות. סיפרתי על כך שהכל נדחף ״קדימה״ אל עבר מדרגה חדשה בדברי ימיה של האנושות, הטומנת בחובה ערעור של הרבה מן הנורמות, המסורות, דפוסי החשיבה ואופייני ההתנהלות שהיו מוכרים עד כה.

אנחנו רואים סביבנו מאבקי כוחות בין ישן לחדש, בין אלו המבקשים לשמר את הקיים, לבין כאלו המבקשים להביא גישות חדשות ותפישת עולם רעננה.

מאבק הכוחות בין ישן לחדש, מתקיים בתוך כל אחד ואחת.

זהו תהליך הן קולקטיבי והן אישי, שבו הפרט והכלל נדרשים להסכים ולהשתנות.

ברמה הכוללת נדרשת הסכמה לפרק מסגרות ומבנים חברתיים, כלכליים ופוליטיים, אשר מייצגים חוקיות ישנה ומשובשת, ולצד זאת להצמיח ולפתח מבנים חדשים המייצגים תפישת עולם חדשה.

ברמה האישית, נדרשת הסכמה לשחרר תפישת עולם מקובעת ומוחלטת לטובת פרספקטיבה חדשה על העצמי, על האחרים ועל העולם.

🔹🔸🔹

רבים מבני האנוש קשורים באופן הדוק לתפישת עולם המגדירה את הזהות שלהם ומייצגת את האג׳נדה שלהם כלפיי החיים, כלפי המציאות, כלפי איך דברים אמורים להתנהל ומה הם מצפים מעצמם ומאחרים.

תפישת העולם הזו ניזונה מן העבר שלהם, מחוויות שונות אשר צברו – משקעים וטראומות, או שיאי הנאה וסיפוק, אשר יוצרים כולם אסופה של מסקנות המגבשות תבניות מחשבה ומערכות אמונה, המזינות מערכת עקרונות פנימית של ״עשה״ ו״אל תעשה״.

הדבר יוצר קושי גדול להתחדש, להשתנות ולגבש, מתוך הזהות הקיימת, זהות חדשה אשר מייצגת תפישת עולם רעננה המחוברת למדרגה חדשה של התפתחות.

בהתבוננות שלי, אני מזהה כיצד אנשים צמודים לתפישת עולם מוגדרת ותחומה, שכל מה שמצוי מעבר לה מאיים עליהם. תפישת העולם הזו יוצרת בהם תחושה של סדר וביטחון קיומי, ומגדירה עבורם אג׳נדה ברורה ואת התחומים בתוכם הם מנהלים את מערכות היחסים שלהם ואת המימוש העצמי.

כל ניסיון לערער את תפישת העולם הזו נתקל בהתנגדות מודעת, או בלתי מודעת, שבה האדם נאחז באג׳נדה שלו שבאמצעותה הוא מגדיר, כאמור, את עצמו ואת יחסי הגומלין שלו עם המציאות הסובבת אותו ועם האנשים שהינם חלק מחייו.

🔹🔸🔹

אלו המשנים את אופייני הפעולה שלהם, אך לא שינו את נקודת המוצא התפישתית – ימצאו עצמם מתמודדים פעם אחר פעם עם אותן סוגיות ונעים במעגל סגור שהינו תוצר של היעדר ממשק אל המדרגה החדשה.

ההיאחזות בתפישת העולם וההתנגדות לשנותה, יבואו לכדי ביטוי פעמים רבות בהתעקשות על:

📌 איך דברים אמורים להתנהל

📌 כיצד אנשים אמורים להתנהג

📌 איך דברים אמורים להתבצע

📌 מהם היעדים בחיים

📌 מה הציפיות של האדם מעצמו ומאחרים

ההתעקשות תלווה בווכחנות, היאחזות במוכר ובידוע, צדקנות, קורבנות, תסכול, הטחה, חוסר שביעות רצון וכעס.

במצב שכזה, ימצא עצמו האדם, נצמד לאג׳נדה שכבר אינה רלוונטית עבורו, מצפה שדברים יתנהלו באופן מסויים, כאשר בפועל הנפש (המכתיבה מציאות פנימית) והחיים עצמם (המציאות החיצונית) מכווינים את האדם לשנות פרספקטיבה, לשנות גישה, להתחדש ולהיפתח לקשת אפשרויות חדשה אשר מבקשת לבוא לכדי ביטוי בחייו.

🔹🔸🔹

ההסכמה לערער זהות קיימת לטובת זהות חדשה, לשנות נקודת מוצא תפישתית עליה העצמי מבסס את תחושת הביטחון הקיומי שלו, לשחרר מטעני עבר, משקעים וטראומות הינה מהותית ליכולת של האדם להתחדש ולשנות את יחסי הכוחות בתחומים השונים בחייו.

לא פעם תיארתי עד כמה מהותי בתקופה זו להפעיל את מעגל העוצמה של האפשור 

ליצור התנסויות חדשות המצויות מחוץ לתחומי המוכר והידוע ומֵעֵבֶר לתחומי תפישת העולם והפרספקטיבה הקיימות ⬅️ לרכוש מיומנות באזורים חדשים המבססת בהדרגה ביטחון עצמי וביטחון קיומי ⬅️ אשר מתוכם ניתן לו לאדם לערער לרגע את הזהות האישית המוכרת ולאפשר לעצמו ״לידה מחדש״ של עצמי המתואם למדרגה חדשה בנתיב חייו.

רבים יחושו מאוד לא נוח כאשר הם נעים אל תחומים חדשים אשר מחוץ לגבולות של הזהות העצמית הנוכחית. הם ימצאו כי עליהם לסגל לעצמם הרגלים חדשים, תבניות מחשבה חדשות ומיומנויות חדשות אשר אינן מוכרות להם ולהרכין ראש בפני למידה חדשה. במצב זה נדרשת מוכנות להיחנך וללמוד דרכי פעולה שאינן מוכרות.

אלו המגדירים את עצמם על סמך המיומנויות וההישגים שצברו, עלולים לחוות טלטלה או התנגדות של האגו, מכיוון שממצב של ״מובילים״ שיש להם הכרה מבחוץ, שהינם בעלי מוניטין, בעלי הגמוניה ויכולת גבוהה, הם הופכים ל״מובלים״, נטולי הכרה מבחוץ, נטולי מוניטין, בלתי מיומנים ובעלי יכולת בסיסית.

ישנם רבים המגיעים להישגים ואז ״נחים על זרי הדפנה״ ומסרבים בכל תוקף לנוע אל שלב חדש בחייהם, מתוך פחד לאבד את כל אשר הושג ואת ההכרה אותה תיארתי. במצב שכזה, פעמים רבות ימצא עצמו האדם ״עם הגב לקיר״, נדחף על ידי ״החיים״ וה״מציאות״ ליצור שינוי ותנועה, גם אם בפועל הוא אינו מעוניין בכך, מתנגד ונאחז בקיים.

🔹🔸🔹

המוכנות לנוע, מהישג להישג, מפסגה לעמק ומעמק לפסגה, מונעת טלטלות וטומנת בחובה הכרה כי אין באמת ״פסגות״ או ״עמקים״, ״עליות״ או ״ירידות״, אלא מסלול הומוגני שתכליתו התפתחות, שבו פוסע האדם מתוך התמסרות נטולת חיכוך או ״קושי״.

זהו תהליך אמיץ של לידה מחדש, שיש בו הרכנת ראש ומחוייבות להתפתחות מתמדת המאפשרות לאדם ״לקפוץ״ קפיצה של אמונה שבה הוא מעניק גושפנקה לנביעה הפנימית האותנטית ולעצמי החדש שמבקש לבוא לכדי ביטוי.

בכך, צעד-צעד, באמצעות בחירה חופשית כנה ומובהקת והתמסרות ליצירת גשר פנימי בין העולמות, יוכל האדם לפגוש את עצמו במישור חדש, שבו העצמי שלו רחב הרבה יותר מבעבר, תפישת העולם שלו מגלה לו עולמות חדשים, עולמו הרגשי חושף מנעדים חדשים ומרגשים והמימוש העצמי מוביל אל שבילים חדשים הטומנים בחובם שלל הפתעות.

שלכם באהבה רבה 💗